Ma'asseroth
Daf 25b
25a הַמְמָרֵחַ כְּרִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָא תַנִּינָן וְכֵן נָשִׁים שֶׁנָּֽתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כְּשִׁעוּר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאִם בְּשֶׁל כּוֹלְהֶן כְּשִׁעוּר. אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עַל מְנָת לְחַלְּקָהּ עִיסָּה פְטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק חַייָב בְּחַלָּה. אָמַר לוֹ לֹא תְתִיבֵינִי נַחְתּוֹם. נַחְתּוֹם לֹא בְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַלְּקוּחוֹת הַדָּבָר תָּלוּי שֶׁמָּא יִמְצָא לְקוּחוֹת וְיִטְבּוֹל מִיָּד. אָמַר לוֹ וְהָא תַנֵּי חוֹרְרֵי נְמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵימָה הַחַייֶבֶת הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין. הָא בְצַד עֲרֵימָה פְטוּרָה פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן 25b מִשּׁוּם יִאוּשׁ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר וְהֵן שֶׁגִּירְרוּ רָאשֵׁי שִׁיבֳּלִין.
Traduction
Lorsqu’on a nivelé le monceau de blé de son prochain, sans que celui-ci en ait connaissance (181)Ci-dessus, 4, 1., il est désormais soumis à la dîme, selon R. Yohanan; selon R. Simon b. Lakish, la dîme n’est pas encore due. Mais, objecta R. Simon b. Lakish à R. Yohanan, n’a-t-on pas enseigné (182)Cf. ci-après, (Halla 1, 7).: ''Lorsque des femmes ont remis au boulanger de la farine pour leur pétrir et cuire une pâte, si chacune isolément n’a pas de quoi fournir la mesure réglementaire pour l’obligation de la Halla, celle-ci n’est pas due, quoique ces femmes soient plusieurs''. Or, ne va-t-il pas sans dire que toutes leurs pâtes réunies ont plus que la mesure nécessaire? (et pourtant on ne les réunit pas pour constituer l’obligation, parce qu’elles n’en savent rien isolément? Pourquoi donc ici l’imposes-tu)? C’est que, lui répondit R. Yohanan, lorsqu’on pétrit une pâte, avec l’intention préalable de la diviser en plusieurs parties, l’ensemble est dispensé du prélèvement de la Halla (voilà pourquoi la pâte de ces femmes en est dispensée; tandis que le nivellement du monceau de blé, qui est utile au prochain, lequel ne peut pas s’en passer, entraînera l’obligation). Mais n’a-t-on pas enseigné précisément (183)Ibid.: Lorsqu’un boulanger a pétri une pâte qu’il se propose de diviser en plusieurs petites parts, le tout est soumis au prélèvement de la Halla? On ne saurait m’objecter cet exemple du boulanger, répondit-il, car l’obligation ne dépend pas de son intention, mais de la vente; or, il peut survenir qu’en une seule vente, il y ait une telle réunion de petites parts, que la Halla soit due. Mais, objecta encore R. Simon b. Lakish, notre Mishna ne dit-elle pas: ''les trous des fourmis qui ont passé la nuit auprès d’un monceau de produits soumis y sont également soumis''. Si donc ces trous se trouvaient auprès d’un monceau dispensé, ils seraient également dispensés? (quoique le blé ainsi pris soit complètement achevé, il est dispensé de tout droit; parce que le propriétaire ne savait pas qu’il avait été pris. Que réplique à cela R. Yohanan)? R. Yona ou Abahou répondit au nom de R. Yohanan que, dans ce cas, il y a une dispense, parce que le propriétaire a renoncé à ce blé détourné (comme abandonné). Samuel b. Aba dit que la dispense a lieu parce qu’il n’y a pas de tas et que les fourmis ont emporté des têtes d’épis.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וכו'. הך פלוגתא הובאה לעיל ריש פרק ד' ולקמן בפרק קמא דחלה גרסינן כל הסוגיא על ההיא מתני' דנחתום דמייתי לקמיה:
מתיב רשב''ל לר' יוחנן. כצ''ל וכך הגירסא בכל הנוסחות הישנות ולקמן הוא דגרסי' מתיב ר' יוחנן לרשב''ל ונתחלף בספרי הדפוס:
והא תנינן. שם נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. שיש בו כדי שיעור לחלה אלא שדעתו לחלק אותו ולמכור לכמה בני אדם לעשות ממנו עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור אף על פי כן חייב בחלה כדמפרש טעמא לקמן ונשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה:
ואין בשל כולהון כשיעור. כך הוא הגי' לקמן בחלה כלומר בתמיה וכי אין בכולהון בכלל כשיעור ואפילו הכי קתני פטורה מן החלה וטעמא דאם לש הוא כולהון כאחת הרי זה שלא מדעתו ולפיכך אינו נטבל לחלה וקשיא לדידך דקאמרת דאפי' שלא מדעת חבירו נטבל:
א''ל. ר' יוחנן שאני הכא שדעתו אחר כך לחלק וליתן לכל אחת ואחת את שלה ושכן אף העושה עיסה על מנת לחלקה עיסה ובחלה גריס בצק והיינו הך כלומר שבעודה עיסה דעתו לחלק להבצק לכמה חלקים פטורה ולא מהני במה שהיתה בתחלה כשיעור והכי נמי גבי נשים טעמא משום הכי הוא דהויא:
והתנינן נחתום וכו'. ואי טעמא בסיפא גבי נשים כדקאמרת שדעתו לחלק אחר כך אם כן קשיא רישא מאי שנא גבי נחתום שעשה משלו השאור דחייב הא דעתו לחלק הוא וא''ל ר' יוחנן לא תשיבני מנחתום דאין הדבר תלוי בדעתו כלומר שהוא אינו עושה בשביל עצמו אלא בשביל הלקוחות שלוקחין ממנו השאור וה''ג בחלה שם. בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותה עיסה. כלומר בתחילה הוא עושה שמא ימצא הלקוחות ליקח ממנו השאור ואם לא ימצא הוא חוזר ועושה אותה עיסה אחת לאפות והלכך חייבת בחלה דאין דעתו בתחלה לחלקה בדוקא אלא כשימצא הלקוחות ואם לאו הרי עושה עיסה ויש בה כשיעור. אי נמי שמא ימצא לקוחות על עיסה שלימה וחוזר מדעתו ועושה עיסה מן הכל למכרה והיינו הך כדגריס כאן:
הא בצד ערימה פטורה. כגון שבדעת בעל הכרי למרח ואז פטורה היא עד שימרח ואם כן מה שבחורין גם כן פטורין ואמאי נימא דמתי שימרח זה הכרי נתחייבו גם אלו מה שבתוך החורין אע''פ שהן של מוצאן דהא את אמרת דהממרח את של חבירו שלא מדעתו נטבל:
משום ייאוש. שהבעלים נתייאשו מהן ואין דעתם עליהן כלל ומיהו בצד הערימה חייבת חייבין הן דשמא עדיין לא נתייאשו ולא הוי הפקר:
והן. ודוקא שגיררו ראשי שיבלין מה שחותכין בפיהם וכשימרח זה ויראה ראשי שיבלים קטועין מתייאש מהן:
מתיב ר' יוחנן לרשב''ל. צ''ל כאן. והתנינן לעיל בפ''ד דפאה ולקמן בפרק ג' דחלה הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואחר כך פדאן פטורין מפני שבשעת מירוח הגזבר הקדש היו והרי הגזבר כאחר הוא ואפילו הכי את אמר מה שעשה עשוי אלמא דמירוח בפירות של אחר הוי מירוח והוא הדין לענין שקובע למעשר אם אינו של הקדש:
מָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְהָתַנִּינָן הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָייָן פְּטוּרִין. הֲרֵי גִּזְבָּר כְּאַחֵר הוּא וְאַתְּ אָמַר מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר לוֹ תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר גִּזְבָּר כְּבַעֲלִין וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר הוּא גִּזְבָּר הוּא אַחֵר.
Traduction
Contre R. Simon b. Lakish, R. Yohanan à son tour objecta que l’on a enseigné ceci (184)Cf. un procédé analogue en Pea 4, 8.: lorsque des produits ont été consacrés avant leur parfait achèvement et qu’ils ont été achevés entre les mains du trésorier sacré, puis on les a rachetés, ils sont dispensés de tous droits (l’achèvement qui les soumet aux dîmes ayant eu lieu pendant que ces produits étaient sacrés). Or, le trésorier sacré ressemble à toute autre personne (non possesseur). Comment donc se fait-il que, selon toi, le fait accompli soit valable (185)L'achèvement ayant eu lieu sans que le maître le sache, l'obligation de la dîme devrait avoir lieu plus tard.? On peut expliquer cela, répondit-on, en admettant que le trésorier est l’égal d’un propriétaire (et comme les produits sont prêts entre ses mains, ils sont dispensés); ce qui est contraire à l’opinion de R. Yossé, d’après lequel le trésorier n’est pas le propriétaire, mais un administrateur quelconque.
Pnei Moshe non traduit
א''ל. רשב''ל תיפתר כמאן דאמר דגזבר בשל הקדש כבעלים הוא ודלא כר' יוסי דאמר הגיזבר כאחר הוא:
רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָּעֵי וַאֲפִילוּ יֵשׁ בְּכוּלְּהוֹן כְּשִׁיעוּר יֵעָשֶׂה כְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְיהֵא פָּטוּר דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא] בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבַּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בִּדְבַר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Traduction
R. Hanania, compagnon des rabbins, demanda: si même il y a dans toutes les parts la mesure voulue pour qu’il y ait l’obligation de Halla, la dispense devrait également subsister, comme à l’égard des produits dont les travaux préparatoires sont inachevés? C’est que R. Yossé au nom de R. Zeira, ou R. Yona au nom de R. Eliézer (186)''V. ci-dessus, 1, 6; 4, 3, fin.'' dit: même le liquide qui se trouve déjà réparti dans les lougs (mesures) n’est pas considéré comme soumis aux dîmes aussi longtemps que les travaux préparatoires ne sont pas achevés, parce qu’alors on a l’intention de remettre à la cave ce que l’on ne consomme pas (de même, pour le ferment, il faudra d’abord réunir les pâtes).
Pnei Moshe non traduit
בעי. על הא דמדייק ר''ל לעיל וכי אין בכולהון כשיעור כשיצטרפו דש''מ דמהאי טעמא בדין הוא שתהא חייבת ואמאי הא אכתי לא עירב אותן ביחד ואם כן יעשה כמות שהוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו ואם כן בלאו האי שינויא דר' יוחנן דלעיל נמי תהא פטורה וכהאי דאמר ר' יוסי לעיל בפרק ד' בהלכה ד' גבי שותין על הגת וכו' דאף מה שבלגין שנטלו מן הגת לא נטבל מפני שהוא עתיד לחזור את המותר להגת והוא לדבר שלא נגמרה מלאכתו ולפיכך אף מה שבלגין לא נטבל למעשר וה''נ כן:
אֵי זֶהוּ שׁוּם בַּעַל בֵּיכִּי כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חוֹר אֶחָד מַקִּיף אֶת הֶעָמוּד. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קְלִיפָּה אַחַת. אֵי זֶהוּ בָצָל שֶׁל רִכְפָּא כָּל שֶׁעוּקָצוֹ נִמְעָךְ לְתוֹכוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֵירֶס.
Traduction
Qu’appelle-t-on ''l’ail fort qui fait pleurer''? Celui qui n’a qu’une rangée entourant de toutes parts la colonne médiale. Selon R. Simon b. Gamliel, c’est celui qui n’a qu’une pelure. Qu’est-ce que l’oignon de Rikhfa? celui dont la tige est enfoncée dans lui. Selon R. Gamliel, c’est celui qui n’a pas de jus acidulé.
Ma'asseroth
Daf 26a
אֵילּוּ הֵן גְּרִיסִין הַקִּילִקִין אֵילּוּ הַמְּרוּבָּעִין. תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין מְרוּבָּע מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. הָתִיב רִבִּי בְּרֶכְיָה וְהָתַנִּינָן גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת כְּגְרִיס הַקִּילִקִי מְרוּבָּע. אָמַר רִבִּי בִּיסִּינָה כָּל גַּרְמָא אָֽמְרָה לֵית לֵיהּ מְרוּבָּע. וְלָמָּה תַנִּינָן. דִּירִבְעֶנָּה הִיא. וְהִיא נִגְעָה מָלֵא קִטְרִין. וְהִיא אָבִיבָה דְּפִילָא עָגוּל הוּא מִלְּמַטָּן. 26a אִית דְּבָעֵי מֵימַר לֹא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא בַּבִּרְיוֹת. וְתַנִּי כֵן מְרוּבָּע בְּאוֹכְלִין אֵין מְרוּבָּע בַּבִּרְיוֹת.
Traduction
Enfin, on nomme ''pois de Cilicie'' ceux qui sont presque carrés. On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (191)''Cf. même série, (Nedarim 3, 2) (37d); (Shevuot 3, 9) (34d); casuistique de Bar-Samuel, n° 51.'': il n’y a pas de produit qui, dès l’origine de la création, ait la forme carrée (Rien dans la nature n’a cette forme). Mais, objecta R. Berakhia, n’a-t-on pas dit (192)Mishna, (Negaïm 6, 1). que le corps même d’une tache de peau est grand comme un pois cilicien carré? Lui-même, répondit R. Bisna, a dit qu’il n’y a pas de carré; et s’il a employer ce terme, c’était pour dire que le cohen chargé de mesurer la plaie examinera si le carré taché équivaut à ce pois. N’y a-t-il pas certain arbre dont les produits sont carrés? Oui, mais comme il a des nœuds formant le cercle autour de l’arbre, il semble arrondi. Mais est-ce que le genou de l’éléphant n’est pas carré? Il est rond au bas. Selon d’autre, R. Simon b. Gamliel a seulement voulu dire qu’il n’y a pas de carrés parmi les animaux créés, mais il y en a parmi les aliments (comme p. ex. ce pois de Cilicie).
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו שום בעל בכי. תוספתא הוא בסוף פרק ג' וגריס התם כל שאין לו אלא זור אחד ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני דור אחד ומלשון דרי דרי כלומר שאין לו אלא שורה אחת סביב העמוד שהוא האמצעי אשר בתוכו. ודברי רשב''ג גריס התם אחר איזהו בצל של רכפא וכו':
תני. בתוספתא שם רשב''ג אומר אין מרובע מששת ימי בראשית אין לך בריה בעולם שנברא מרובע ממש ברבוע הישר וגרסינן להא בפרק שלישי דנדרים הלכה ב' ובפרק שלישי דשבועות הלכה ח':
והתנינן. בריש פרק ששי דנגעים:
כל גרמה אמרה. אדרבה מכל עצמה של משנה זו שמעינן דלית ליה מרובע מברייתו דאם כן למה לי למיתני מרובע אלא דלמא תנינן מרובע שירבע הוא וישער הנגע כמות הגריס במרובע שהוא ארכו כרחבו:
והא נגעה. ובנדרים גריס והא כנעה והוא שם שרץ ותולעת כדתנן בפרק תשיעי דפרה הדירה והכנה שבתבואה ומרובע הוא ומשני מלא קטרין כלומר שאינו חלק כמו שטח המרובע דמלא קשרים הוא:
והא אביבא דפילא. והא עניבא צ''ל וכן הוא בשבועות שם ענב של פרי אחד ומרובע הוא ומשני עגול הוא מלמטה ואית דבעי מימר דבלאו הכי לא קשיא מגריס הקילקי ומעינבא דפילא דלא אמר רשב''ג אלא בבריות לא מצינו אבל במיני אוכלין יש מרובע ותני נמי כן:
אֵילוּ הֵן עֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת כָּל שֶׁגַּלְגְּלֵיהֶן חַדִּין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין לָהֶן צְרוֹרוֹת. אֵילוּ הֵן הַקֻּרִיקָם. כָּל שֶׁעוּקָצֵיהֶן מוּעָטִין וְהִלְקֵטֵיהֶן מְרוּבִּין. מַה דָמִי לָהּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּגוֹן אִילֵּין קוֹנִייָתָה.
Traduction
On appelle lentille d’Egypte celles qui sont plates et dont les bords semblent acérés. R. Simon b. Gamliel dit: ce sont celles qui sont pures de toutes mottes terreuses. On nomme cracca les légumineux dont les tiges sont petites et dont les excroissances (ou gibbosités adhérentes) sont grandes. A quel produit cela ressemble-t-il? A une sorte de pois, répondit R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
אלו הן עדשים וכו'. הכל בתוספתא שם:
כל שגלגליהן חדין. שצדי העגול שלהן יותר חדין הן משאר עדשים:
כל שאיך להן צרורות בזה הם ניכרין שאין בהם כל כך צרורות כמו בשארי עדשים ואפילו הכי בחזקת הפקר הן שאינם מצוים לזרוע מהן בגינה:
כל שעוקציהן מועטין. העוקצין הן קטנים ביותר והלקטיהן מה שנלקט מגוף הכרוב מרובין:
כגון אילין קוניתה. זהו הקונרס הנזכר בסוף פרק ה' דכלאים והן דומין להקריקס שהוזכר כאן:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי כַּרְכֻּמִּין מַהוּ שֶׁיְּהוּ מוּתָּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין. הָתִיב רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָּה וְהָתַנִּינָן וְהֶחָשׁוּד עַל הַשְׁבִיעִית אֵין לוֹקְחִין מֵהֶן פִּשְׁתָּן אֲפִילוּ סָרוּק. וּפִשְׁתָּן לָאו קִיסְמִין הוּא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא מִפְּנֵי זַרְעָהּ. רִבִּי מָנָא אָמַר אִם מִפְּנֵי זַרְעָהּ וְהָתַנִּינָן הֶחָשׁוּד לִהְיוֹת מוֹכֵר תְּרוּמָה לְחוּלִין אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מַיִם וּמֶלַח. אִית לָךְ מֵימַר מַיִם וּמֶלַח מִפְּנֵי זַרְעָהּ לֹא מִפְּנֵי קְנָס. אַף הָכָא מִפְּנֵי קְנָס.
Traduction
R. Jérémie demanda: est-ce que l’usage du safran (simple couleur) est permis en la 7e année à titre de pousse spontanée? C’est certainement interdit, dit R. Tanhoum b. Jérémie, puisque l’on a enseigné (193)Mishna, (Bekhorot 4, 8) et 9.: A celui que l’on soupçonne de négliger les lois relatives au repos agraire (et qui ne craindrait pas de vendre des produits provenant de cette annuité, il n’est pas permis même d’acheter des tiges de lin, fut-il cardé (ce qui peut faire croire qu’il a poussé depuis longtemps). Or, ce n’est pas un mets, mais un bois (et pourtant c’est interdit). C’est peut-être, dit R. Hinena, en raison de sa semence (comestible). Ce ne saurait être la cause de la défense, dit R. Mena, puisqu’il est dit (ibid.): de celui que l’on soupçonne capable de vendre l’oblation comme profane, il n’est pas permis d’acheter même de l’eau ou du sel. Or, là on ne peut pas dire qu’il s’agisse de semence, mais c’est une amende que l’on a voulu imposer à un tel vendeur; il en sera donc de même pour le lin.
Pnei Moshe non traduit
כרכמין. הקיסמין שלהן מהו שיהא מותרין ליקח מכל אדם בשביעית ואין חוששין משום ספיחין:
והתנינן. בפרק רביעי דבכורות החשוד על השביעית וכו' ואפי' הוא סרוק שהוא מתוקן במסרק אין לוקחין ממנו דלא קפיד אהאי טירחא זוטא ואף דאי שמעי רבנן ומפסידי מיניה קתני מיהת פשתן ופשתן לאו קסמין הוא ואפילו הכי אין לוקחין ממנו:
מפני זרעה. לא אסרו פשתן אלא מפני הזרע שיש בהקסמין:
אם מפני זרעה. מאי האי דתנינן שם החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין וכו' וכי אית לך מימר מים ומלח מפני זרעו אלא ודאי דטעמא משום קנס אם כן אף הכא נמי משום קנס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source